מתי הוא כבר יביא לנו כלה?

הגיגים

"דוקטור, איך מטפלים בתוכי 'ילו-ניייפ'"?

"מאיפה התוכי?" אני שואל, הקול נשמע מוכר.

"מברזיל, יניב הביא לנו מתנה".

אני מזהה את השואלים - משפחת פרוט. יש להם שני כלבים והם מסורים להם מאוד, אך מה פתאום הם שואלים על תוכים? עכשיו אני נזכר, היניב הזה "הלביש" על ההורים שלו לא כלב אחד אלא שניים, הראשון כשהיה בן תשע והשני כעבור שנה. זה היה לפני עשר שנים והוא לא מפסיק. אני זוכר היטב, אני רואה את התמונה מול עיניי? הילד פוסע עם חיוך של מנצחים, צועד בראש, גאה, ההורים קצת נבוכים בצעדים קטנים אחריו. אחרי שהתיישבו הם מסתכלים עלי בדחילו ורחימו. יניב בולע בעיניו את המראות בחדר הטיפולים, הוא דווקא נהנה להיות אצל הווטרינר. ההורים מבקשים שהווטרינר יבהיר לבן שלהם שהוא מעתה אחראי, הוא צריך לטפל בכלב, צריך לנקות אחריו ולצאת איתו לעשות צרכים, הוא צריך להיות תלמיד למופת ולהיות אסיר תודה להוריו עד סוף הימים. את זאת הם לא באמת אמרו, רק קיוו. חינוך לחיים "אינסטנט" בשלושים שניות.

כבר עשר שנים הם באים אלי לטיפולים עם שני הכלבים, פיטי ורנטי, ההורים כמובן, יניב לא בבית. בכל ביקור הם מדברים על "הילד".

"הוא מטייל פה, מטייל שם, מתי הוא כבר יתיישב בדעתו? מתי הוא כבר יביא לנו כלה?"

עכשיו יניב שב הביתה, במקום כלה הם קיבלו תוכי, קוראים לו ילו.

"אתה לא תאמין", הם מספרים, "אמרו לו שהתוכי גדל באיזה בורדל באמזונס, המשטרה שם פשטה על המקום וסגרה אותו ויניב קיבל אותו במתנה". הסיפור נשמע לי דמיוני, אני משתדל להיות ענייני.

"תראו, בשבועות הראשונים צריך להחזיק תוכי שבא מהג'ונגל בבידוד. קיים סיכון שאולי הוא נושא וירוס מחלה בשם "פסיטקוזיס" שמדביקה אנשים ועופות. ניתן לו אנטיביוטיקה-טטרציקלין במי השתייה במשך עשרה ימים ונעשה לו חיסון נגד מחלת הני-קאסל, וירוס אחר שקיים בארץ ושנגדו אין לו הגנה".

"מצויין, הוא אצלנו כבר כמה שבועות והבית כמרקחה. אנחנו כל הזמן רצים לטלפון, לפקס, לאינטרקום, ילו למד לחקות את הצילצולים שלהם והוא משגע את כולנו. גם הכלבים מתרוצצים כמו סהרוריים, הוא מחקה גם אותם ונותן להם פקודות. רנטי ישנה שנת ישרים ופתאום קופצת משנתה ומזנקת החוצה באמצע הלילה לגלות שאין שם כלום, התוכי קרא לה: רנטי, צאי החוצה, פעם בקולי, פעם בקול בעלי, היא עדיין לא תופשת מה קורא ומי קורא לה", מספרת אמא פרוט.

"את הכלוב של ילו מיקמנו מעל המלונה של פיטי, הוא חייב להיות במלונה, אחרת ייכנס לקרבות אין-קץ, ככה זה עם פיטבולים. הרופא שבא כל חודש לבדוק את סבתא בגלל מחלת הסוכרת שלה, ניגש אל פיטי לליטוף ו"מה נשמע, פיטי?" והכלב עונה לו "מה יש לאכול היום?". הרופא ברח החוצה בהלם. כלב מדבר? זה היה ילו!". שמח אצלם בבית.

"לפני שבועיים ערכנו קבלת פנים רשמית, דפלומטים, נספחים צבאיים וכוליי. בכניסה עמד ראש הטקס שקידם את פני הבאים. לא רחוק ממנו, הכלוב של ילו, שליווה בסקרנות את המתרחש. האורחים התכנסו באולם הקבלה והיו עדים לכל אורח חדש שהגיע והוצג בשמו ותארו. כאשר הגיע הנספח של גוואטמאלה במדיו ושלל עיטוריו, מתח ילו שלנו את צווארו ובקול גדול צרח: "לה פוליצה אסטה ליאגנדו, אסקפנסה פוטנה" - זונות! כולם לברוח, המשטרה באה!

זה לא לומדים בתלמוד תורה, זה לומדים במקום מאוד מסויים באמזונס.

"אנחנו מקווים שעתה יניב יישאר בית. לא אכפת לנו שילו ישגע אותנו עם חיקויים של בכי תינוקות באמצע הלילה, שייתישב כבר בדעתו".

"גם זה יגיע," אני מנחם אותם.

"כן, אבל מתי? מתי הוא כבר יביא לנו כלה?"